אם אתם לא ממש יודעים איזה יום היום.
אם קניתם מצרכים לארוחת שישי והיום רק שלישי בערב.
אם כל השבוע הוא עיסה אחת סמיכה – אז גם לא ממש משנה לכם.
אם מצאת את עצמכם לעיתים ערים ב-5:40 או לחלופין אוספים שאריות לגו ב-1:34.
אם הגברתם את הרדיו לעוצמה מטורפת רק כדי לא לשמוע מה קורה מאחור.
אם הפח שברכב מסרב להתפנות כי הכל דבוק בסוכרים שכבר החליפו צבע.
אם הכנתם סיר פסטה.
ועוד אחד,
ועוד אחד,
ועוד אחד,
ועוד אחד,
אבל לא, אתם לא בסדנת בישול גורמה באיטליה.
אם בשירותים באינסטוש,
אתם מתעכבים על תמונה זוהרת של חופשה משפחתית בפירינאים
וחושבים לעצמכם 'למה הם עשו את זה לעצמם?! ובמקביל ירוקים מקנאה.
אם אמרתם לעצמכם ששנה הבאה תהיו חכמים ומעכשיו תזמינו איזה חו"ל לאוגוסט
(ואז תעשו בדיוק את אותה עבודה רק בניחוח הפרינאים במחיר 15,000 ₪)
אבל היי, לפחות האינסטוש יחגוג.
אם מצאתם את עצמכם לאחרונה בהופעה אקראית בקניון של 'גלי באלי', 'קצפת נסחפת' או 'עפיפון מטריפון'.
אם עשיתם כביסה ועוד כביסה ועוד כביסה ובכלל לא ידעתם שקיימים כל כך הרבה בגדי לבוש לבנאדם בגובה חצי מטר.
אם שילמתם 18 שח על שוקובו, 88 ₪ על משחקייה או 13 ₪ על בקבוק נביעות.
אם אתה מקפידים על תזונת סיבים, על חביתות עדשים וסלט –
ופתאום מצאתם את עצמכם ממתינים 35 דקות לפיצה שעושה צרבת בקניון שכוח אל בקריית שמונה.
אם לא הספקתם לייבש את בגדי הים ועל המגבות כבר יש כתמי עובש ירוקים אבל הנה שוב צריך אותם.
אם פרסתם לונגי של שמש מעוטרת על החול וחשבתם לעצמכם שזה הכי קרוב להרגיש חופש ובני 16.
אם מצאתם חול גם במקרר.
אם התעלפתם אקראית בחום של 42 מעלות מניפוח מצופים וגלגלי ים,
או לחילופין התעפצתם והתעוררתם משפריץ מים לקבוצת ילדים צוחקים.
אם ביליתם בגני שעשועים יותר מאשר בכל מקום אחר.
אם תקעתם מבט מרים גבה באמא שצרחה על הבן שלה שיסתום כבר את הפה ואחרי שעה גם אתם עשיתם את זה.
אם אתם מגבירים את הרדיו מידי שעה עגולה לשמוע אם יפה בן-דוד כבר מרוצה.
אם האטרקציה הכי כיפית שהייתה לכם היא לקנות קלסר של ריאל מדריד לבית הספר.
אם אתם מעלימים עין כשאתם יודעים שהם צופים בסרטון של ילדה שדורסת סליים עם אופניים.
אם המילה 'פנימייה' עלתה בשיחה אקראית במספר הקשרים בבית ולא נשמעת כמו רעיון רע.
אם צווחתם 'איפה למדת את זה?!?' ואחרי שעה עשיתם זאת בעצמכם.
אם האחיינית/בת דודה בת ה-9 נראית פתאום מאוד בוגרת ואחראית לתפקד כבייביסיטר.
אם אתם ממש מתגעגעים לעבודה השוחקת שלכם.
אם ניהלתם מו"מ עם עם אמא ואבא על הכנת ארוחת חג לראש השנה בתמורה לסרט בקולנוע.
אם שמתם לב שתכף החגים וצריך לשמור, ועליתם שני קילו –
כדאי להציץ בשידה שליד המיטה, יש מצב שזה בגלל סליק הקינדר שהחבאתם.
אם אתם קוראים את הפוסט הזה רק מחר כי כבר 22:53 ואתם ישנים בתנוחה לא הכי סקסית עם גוש רוק על הספה.
אם אתם הכי אוהבים את הילדים שלכם בעולם,
אבל גם קצת קשה לכם – זה בסדר.
זה באמת בסדר.
מוזמנים להוסיף את ה'אם' שלכם
*הפוסט נכתב בהקשר לסדנה של אוסי ושירה רוטשילד הנקראת: ׳ישר מהבטן׳
שם נפתח מרחב שבו ניתן לכתוב ולדבר על הכל.