עֲטַלֵּף אֶחָד הִטְרִיף תָ'עוֹלָם
אָז אִחַדְנוּ כּוֹחוֹת, יָד אַחַת כּוּלָם
שַׂמְנוּ מַסֵּכוֹת, נִכְנַסְנוּ לְשִׁגְרָה
אֶת שְׁאָר הַמִּלְחָמוֹת הוֹצֵאנוּ לְפַּגְרָה
וְכְּשֶׁהוּא נִרְגַּע, הֵרִים לְאַט יָדַיִם
חָזַרְנוּ לְסוּרֵנוּ, בְּלִי לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם
שָׁלַפְנוּ נֶשֶׁק, תָּפַסְנוּ שׁוּב צְדָדִים
הַזַּעַם הוּא הַמֶּלֶךְ וְכּוּלָנוּ עֲבָדִים
הַמַּגֵּפָה הָאֲמִתִּית הִיא שִׂנְאַת חִינָם
וְהִיא פּוֹרֶצֶת רַק אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם.
בוקר שגרתי,הילדים שמים תיקי גן ובית ספר על הגב יוצאים לעוד יום.במדרגות בדרך לאוטו צרחות אימה של אריאל שראתה לראשונה החורף הזה – חילזון. אין
בשבוע שעבר אריאל הבת שלי ואני הלכנו לסופר. חניתי בחנייה ולידי בדיוק חנה רכב נוסף. אישה מבוגרת שהייתה ברכב הזה כבתה את המנוע ממש יחד
לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה זֶה קְצָת כְּמוֹ לַעֲשׂוֹת אַפְּצִ'י. מְשַׁחְרֵר, וּמְפַזֵּר תְּחוּשָׁה נְעִימָה בַּגּוּף. לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה זֶה קְצָת כְּמוֹ לַעֲשׂוֹת אַפְּצִ'י. לִפְעָמִים זֶה פָּשׁוּט נִתְקַע, מֵצִיק וּמְתַסְכֵּל.